וישב

פרק י: וישב

א ויהי לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם , וישובו ויבואו חברונה אל יצחק אביהם וישבו שם. אך צאנם ובקרם וכל אשר להם רועים בשכם יום יום, כי מרעה טוב ושמן היה בשכם בימים ההם. וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון. ויהי בימים ההם בשנה ההיא, שנת מאה ושש שנים לחיי יעקב בשנה העשירית לבוא יעקב מפדן ארם. ותמת לאה אשת יעקב בשנה ההיא, בת אחת וחמישים שנה במותה בחברון. ויקברו אותה יעקב ובניו במערת שדה המכפלה אשר בחברון, אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר. ובני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וידעו כל יושבי הארץ את גבורתם ויהי שנים בכל הארץ. ויוסף בן יעקב ובנימין אחיו בני רחל אשת יעקב עודם קטנים בימים ההם, ולא יצאו עם אחיהם במלחמותם בכל ערי האמורי. ירא יוסף את גבורת אחיו וגדולתם וישבח אותם ויהללם, אך גדל את נפשו עליהם ויתנשא בנפשו אליהם. וגם יעקב אביו אהב אותם מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, ויעש לו כתונת פסים באהבתו אותו. וירא יוסף כי אותן אהב אביו מכל אחיו, ויוסף עוד ויתנשא יוסף על אחיו ויבא לאחיו דיבה רעה עליהם. ויראו בני יעקב את כל מעשה יוסף אחיהם איתם וכי אהב אותו אביהם מכולם, וישנאו אותן ולא יכלו דברו לשלום כל הימים.
ב ויהי יוסף בן שבע עשרה שנה והוא עודנו גדל את נפשו על אחיו, ויאמר להתנשא עליהם. בעת ההיא חלם חלום ויבוא אל אחיו, ויגד להם את חלומו. ויאמר אליהם, חלום חלמתי והנה כולנו מאלמים אלומות בשדה, ותקם אלומתי ותתייצב בארץ ויסבבוה אלומותיכם וישתחו לה. ויענו אותו אחיו ויאמרו לו מה החלום הזה אשר חלמת, התאמר בללבך למלוך או למשול עלינו. ויבוא עוד ויגד הדבר ליעקב אביו, וינשק יעקב את יוסף כשמעו את הדברים מפיו ויברך יעקב את יוסף. ויראו בני יעקב כי ברך אביהם את יוסף וינשק אותו ויאהבהו מאוד, ויקנאו בו מאוד וישנאו אותו עוד. ויהי אחרי כן ויחלום עוד יוסף חלום אחר, ויספר את החלום לאביו לעיני אחיו. ויאמר יוסף אל אביו ואל אחיו הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי. וישמע אביו את דברי יוסף ואת חלומו, וירא כי אחיו שונאים את יוסף בדבר הזה. ויגער יעקב ביוסף לפני אחיו על הדבר הזה לאמור, מה החלום הזה אשר חלמת ותגדל את נפשך על אחיך הגדולים ממך. התחשוב בלבבך אשר בוא נבוא אני ואמך ואחד עשר אחיך להשתחוות אליך, כי תדבר כדברים האלה. ויקנאו בו אחיו על כל דבריו וחלומותיו ויוסיפו עוד שנוא אותו, ויעקב שמר את החלומות בלבו.
ג ויהי היום וילכו בני יעקב לרעות צאן אביהם בשכם, כי עודם רועים בשכם בימים ההם. ויהי בהיות בני יעקב רועים בשכמה ביום ההוא, ויתמהמהו ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו. וירא יעקב כי התמהמהו בניו בשכם, ויאמר יעקב בלבו פן יקומו עליהם אנשי שכם להלחם בם על כן התאחר בואם היום הזה. ויקרא יעקב אל יוסף בנו ויצוהו לאמור, הלא אחיך רועים בשכם היום והנה לא באו עד עתה, לך נא וראה איפה הם והשיבני דבר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. וישלח יעקב את יוסף בנו מעמק חברון, ויבוא יוסף אל אחיו שכמה ולא מצאם. וילך יוסף בשדה אשר אצל שכם לראות אנה פנו אחיו, וילך ויתעה בדרך במדבר ולא ידע אנה ילך. וימצאהו מלאך ה׳ תועה בדרך בשדה, ויאמר אליו יוסף יוסף אנה תלך ומה תבקש. ויאמר יוסף אל מלאך ה׳, את אחיי אנוכי מבקש הלא שמעת איפה הם רועים. ויאמר מלאך ה׳ אל יוסף, ראיתי את אחיך רועים פה ושמעתי אומרים ללכת להם בדותן. וישמע יוסף בקול מלאך ה׳ וילך דותינה אל אחיו, וימצאם בדותן רועים הצאן. ויבוא יוסף אל אחיו, ובטרם יקרב לפניהם ויראוהו אחיו מרחוק ויתיעצו עליו להמיתו. ויאמר שמעון אל אחיו, הנה בעל החלומות בא אלינו היום הזה. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות אשר במדבר הזה, והיה בבקשו אותו אבינו ממנו ואמרנו חיה רעה אכלתהו. וישמע ראובן את דברי אחיו על יוסף ויאמר אליהם, אל תעשו הדבר הזה ואיך נשא פנינו לפני יעקב אבינו. אך השליכו אותו אל הבור הזה למות שם ויד אל תשלחו בו לשפוך דמו, וראובן אמר כן למען הצילהו מידם להשיבו אל אביו.
ד ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו וישב לפניהם, ויקומו עליו ויחזיקו בו ויכוהו לארץ ויפשיטוהו מכתונת הפסים אשר עליו. ויקחוהו וישליכו אותו הבורה, והבור ריק אין בו מים כי אם נחשים ועקרבים. ויירא יוסף מפני הנחשים והעקרבים אשר בבור ויצעק יוסף בקול גדול, ויסתר ה׳ את הנחשים ואת העקרבים בקירות הבור ולא הרעו ליוסף. ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם, מה עשיתי לכם ומה חטאתי למה לא תראו מפני ה׳ בעדי. הלא אנוכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי הוא, ולמה תעשו לי הדבר הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי. ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור ויאמר, יהודה ראובן שמעון ולוי אחיי שאוני ממחשכים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני ה׳ ואת פני יעקב אבי. ואם אני חטאתי לכם, הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם, אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם רעב יאכילוהו לחם ואם צמא ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו. ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם כי עצמכם ובשרכם אני, ואם חטאתי אליכם הלא תעשו בעבור אבי. ויוסף מדבר את כל הדברים האלה מתוך הבור, ולא שמעו אחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף ויהי צועק ובוכה בתוך הבור. ויאמר יוסף, מי יתן וידע אבי היום את המעשה אשר עשו לי אחיי ואת הדברים אשר דיברו אליי היום. וישמעו כל אחיו את צעקתו ואת בכייתו בתוך הבור, וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כמטחוי קשת, וישבו שם לאכול לחם.
ה ויהי המה אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו, אם להמיתו ואם להשיבו אל אביו. המה מתיעצים וישאו עיניהם ויראו, והנה ארחת ישמעאלים באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה. ויאמר אליהם יהודה, מה בצע כי נהרוג אנחנו את אחינו פן ידרשהו אלוקים ממנו. זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו, והנה ארחת הישמעאלים הזאת הבאה אלינו הולכת דרך מצרים. עתה לכו ונמסרהו אליהם וידינו אל תהי בו, והם יוליכוהו אל דרכם ואבד בין אנשי כל הארץ והמת לא נמיתהו אנחנו בידינו. וייטב הדבר בעיני אחיו, ויעשו כדבר יהודה. ויהי הם מדברים בדבר הזה ובטרם באה נגדם ארחת הישמעאלים, ויעברו מאצלם שבעה אנשים מדינים סוחרים. ויהי בעברם ויצמאו למים וישאו עיניהם ויראו את הבור אשר יוסף שם, ויראו והנה עליו כל עוף למינהו. וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור לשתות מים, כי חשבו כי מים בו. ויבואו לפני הבור וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה בבור, וישקיפו אל הבור ויראו והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאוד. ויקראו לו ויאמרו לו, מי אתה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור הזה במדבר. ויתנו כולם את ידם וישאו את יוסף וימשכו ויעלוהו מן הבור, ויקחוהו וילכו להם לדרכם. ויעברו מאצל אחיו, ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים. ויאמרו אליהם, למה תעשו את הדבר הזה לקחת את עבדנו מאיתנו ותלכו לכם. הלא אנחנו אשר שמנו את הנער הזה בבור כי מרד בנו, ותבואו אתם ותעלו אותו ותוליכו אותו, ועתה תנו לנו את עבדנו.
ו ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב, הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם אולי כולכם עבדים לו כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי הוא מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים. ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך. ויגשו אליהם כל בני יעקב ויקומו עליהם ויאמרו אליהם, תנו לנו את עבדינו ולמה תמותו כולכם לפי חרב. ויצעקו עליהם המדינים וישלפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים. ויצעק צעקה גדולה לפניהם ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאוד. ויאמר אליהם שמעון, הלא אנוכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבדי ואת ערי האמורי עם אחיי. כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם וגם מלכי כנען איתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם, פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ. וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמור. הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו. עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו, וה׳ חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.
ז ויראו המדינים את יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויחמדו אותו בלבם ויתחזקו לקנות אותו מאת אחיו. וישמעו בני יעקב אל המדינים, וימכרו אליהם את יוסף אחיהם בעשרים כסף, וראובן אחיהם אין איתם. ויקחו המדינים את יוסף, וילכו להם לדרכם גלעדה. המה הולכים בדרך וינחמו המדינים על אשר עשו, אשר קנו את הנער. ויאמרו איש אל רעהו, מה הדבר הזה אשר עשינו אשר לקחנו מאת העברים הנער הזה אשר הוא יפה תואר ויפה מראה. אולי כי גנוב גונב זה מארץ העברים למה עשינו את הדבר הזה, והיה אם יבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו. והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם היום את גבורת אחד מהם, מכרו אותו אלינו. אולי כי בכוחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו, על כן מכרו אותו במחיר מועט אשר נתתם להם. ויהי בדברם הדבר הזה ויראו, והנה ארחת הישמעאלים הבאה בתחילה אשר ראו בני יעקב, הולכת ובאה לקראת המדינים. ויאמרו המדינים איש אל רעהו, לכו ונמכור את הנער הזה לארחת הישמעאלים הבאים לקראתנו וניקח בו אף את המחיר המעט אשר נתנו בו ונוצל מרעתו, ויעשו כן. ויגיעו עד הישמעאלים ההם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אשר נתנו בו לאחיו. וילכו המדינים לדרכם גלעדה. ויקחו הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים, ויוליכוהו מצרימה. וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה, ויצעק יוסף ויבכה על הדבר הזה כי התרחק מארץ כנען מאביו. ויבך יוסף מאוד על הגמל אשר רכב עליו, וירא אותו איש אחד מהם ויורידהו מעל הגמל וילך ברגליו. ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה, ויאמר אבי אבי. ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם ויכה את יוסף על הלחי, ויוסף עוד יוסף לבכות. וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כולם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחריש מהבכי. וירא ה׳ את עוני יוסף ואת עמלו, ויורד ה׳ על האנשים ההם חושך ובהלה ותיבש יד כל מכהו. ויאמרו איש אל רעהו, מה הדבר הזה אשר עשה אלוקים לנו בדרך הזאת. והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה.
ח וילכו האנשים בדרך ויעברו מדרך אפרת, אשר עם קבורת רחל. ויגיע יוסף עד קבר אמו וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויאמר, אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם. קומי וראי בנך והביטי אליו וראי, את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי אמי עורי והקיצי קומי וראי את בנך את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחיי האכזרי. עורי אמי עורי והקיצי משנתיך, עמדי וערכי מלחמותייך נגד אחי איכה הפשיטו אותי מכתנתי. וימכרו איתי לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותייך נגדם לפני האלוקים, וראי את מי יצדיק האלוקים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי קומי והקיצי משנתיך וראי את אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו. ויוסף עוד לדבר כדברים האלה ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו ויכל לדבר, וידום כאבן על הקבר ממר לבו. וישמע יוסף את קול מדבר אליו מתחת הארץ, ויענהו במר לב ובקול בכי ותחינה כדברים האלה. בני בני יוסף בני, שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך ראיתי את דמעותיך. ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף לי יגון על יגוני. ועתה בני יוסף בני חכה את ה׳ והתחולל לו ואל תירא כי ה׳ עמך, הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך ואל תירא כי האלוקים עמך בני, ותוסף לדבר אל יוסף כדברים האלה ותדום. וישמע יוסף את הדבר הזה ויתמה מאוד מזה, ויוסף עוד לבכות. וירא אותו אחרי כן אחד מהישמעאלים ההם צועק ובוכה על הקבר, ויחר אפו עליו ויגרשהו משם ויכהו ויקללהו. ויאמר יוסף אל האנשים, אמצא חן בעיניכם אשר תשיבוני בית אבי והוא יעשיר אתכם עושר רב. ויענוהו לאמור, הלא עבד אתה איפה אביך, ואם יש לך אביך לא תמכר לעבד במעט מחיר זה פעמים. ויחר אפם עליו מאוד, ויוסיפו להכותו ולייסרו עוד, ויבך יוסף בכי גדול. וירא ה׳ את עוני יוסף, ויוסף ה׳ ויך את האנשים וייסרם.
ט וישלח ה׳ עליהם רוח חזק מאוד ותחשך עליהם הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים, ותרעש הארץ מקול הרעם והרוח החזק, ויבהלו האנשים ולא ידעו אנה הלכו. ויעמדו הבהמות וכל הגמלים, וינהגום ולא יכלו ללכת ויכו אותם וירבצו לארץ. ויאמר איש אל רעהו, מה זאת עשה אלוקים לנו מה פשעינו ומה חטאתינו כי קרה לנו הדבר הזה היום. ויען האחד ויאמר אליהם, אולי מעון העבד העני הזה קרה לנו את הדבר הזה היום. ועתה חלו נא את פניו ופצרו בו וימחול לנו, ואז נדע באשר למי הרעה הזאת לנו. והיה אם רחם ירחמנו האלוקים, וידענו כי מעון העבד הזה היה לנו כל זה. ויעשו האנשים כן ויתחננו אל יוסף ויפצרו בו למחול להם, ויאמרו חטאנו לה׳ ולך. עתה הואל ובקש נא מאלוקיך ויסר מעלינו המות הזה, כי חטאנו לו. ויעש יוסף כדבריהם, וישמע ה׳ אל יוסף ויסר ה׳ מעל האנשים ההם את המכה אשר הכה אותם בעבור יוסף. ויקומו הבהמות מהארץ, וינהגום וילכו, ויעמוד הרוח מזעפו ותנח הארץ וילכו האנשים לדרכם לרדת מצרימה. וידעו האנשים כי בעבור יוסף היה להם המקרה ההוא, ויאמרו איש אל רעהו הנה ידענו כי מאת העבד הזה היתה לנו הרעה הזאת. ועתה מה לנו להביא על נפשותינו את המות הזה, עוצו לנו עצה מה לעשות לעבד הזה. ויען האחד ויאמר, הלא כי אמר לנו להשיבו אל אביו. עתה לכו ונשובה איתו ונבואה אל המקום אשר יאמר, ולקחנו מביתו את המחיר אשר נתנו בו ונלכה לנו. ויען האחד ויאמר, הנה כן העצה הזאת טובה מאוד אך לא נוכל לעשות כן, כי רחק ממנו הדרך מאוד ולא נוכל לשוב מדרכינו. ויען האחד ויאמר אליהם, זאת העצה היעוצה בזה וממנה לא נסור. הנה אנחנו באים היום מצרימה והיה בבואנו מצרים, ומכרנו אותו שם במחיר רב ונוצל מרעתו. וייטב הדבר הזה בעיני האנשים ויעשו כן, וילכו לדרכם מצרימה עם יוסף. ובני יעקב כאשר מכרו את יוסף אחיהם אל המדינים ויך את לבם עליו, וינחמו על מעשיהם ויבקשו ללכת להביאו ולא מצאוהו. וראובן שב אל הבור אשר היה יוסף בו, לשאת אותו להשיבו אל אביו. ויעמוד ראובן על הבור ולא שמע דבר, ויקרא יוסף יוסף ואין עונה ואין דובר דבר. ויאמר ראובן אך כי מת יוסף מיראה, או כי נחש המיתו.
י וירד ראובן עד תוך הבור ויבקש את יוסף ולא מצא אותו בבור, ויעל. ויקרע ראובן את בגדיו ויאמר, הילד איננו ומה אשיב את אבי עליו אם מת. וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים על דבר יוסף, ומתייעצים יחד איכה ישיבו את אביהם עליו. ויאמר ראובן אל אחיו, באתי אל הבור והנה אין יוסף שם ומה נאמר לאבינו כי אין אבי מבקש את הילד כי אם ממני. ויענוהו אחיו לאמור, כזה וכזה עשינו ויך לבנו על המעשה הזה, אחר כן ונשב לבקש עלילה מה נשיב את יעקב אבינו על ככה. ויאמר אליהם ראובן, מה המעשה הזה אשר עשיתם להוריד שיבת אבינו ביגון שאולה, לא טוב הדבר אשר עשיתם. וישב ראובן איתם, ויקומו כולם וישבעו איש את אחיו לבלתי הגיד את הדבר הזה ליעקב. ויאמרו כולם, כל איש אשר יגיד את הדבר הזה לאבינו ולביתו או אשר ישמיע את הדבר הזה לכל בני הארץ, ועמדנו כולנו עליו ונהרגהו בחרב. וייראו בני יעקב איש מאת אחיו כקטון כגדול על הדבר הזה ואין דובר דבר, ויסתירו את הדבר בלבם. וישבו אחרי כן בארץ יחד להתיעץ ולבקש עלילה מה יאמרו אל יעקב אביהם, על כל הדברים האלה. ויאמר אליהם יששכר, הנה לכם עצה אם טוב בעיניכם לעשות כדבר הזה. קחו לכם את הכתונת אשר ליוסף וקרעו אותה, ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו ושלחתם אותה לאבינו. והיה כראות אותה ואמר, חיה רעה אכלתהו על כן קרעה את כתונתו והנה דמו בכתונתו. והיה בעשותכם הדבר הזה, ונקינו אנחנו מתלונת אבינו. ותישר בעיניהם עצת יששכר וישמעו אליו, ויעשו כדבר יששכר אשר יעץ אותם. וימהרו ויקחו את כתונת יוסף ויקרעוה, וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם השעיר וירמסוה בעפר. וישלחו את הכתונת ביד נפתלי אל יעקב אביהם, ויצוהו לאמור כדברים האלה. אנחנו אספנו את המקנה ונבוא עד דרך שכם והלאה, ונמצא את הכתונת הזאת במדבר על הדרך טבולה בדם ובעפר, ועתה הכר נא את הכתונת בנך היא אם לא.
יא וילך נפתלי ויבוא אל אביו ויתן לו את הכתונת, וידבר אליו את כל דברי אחיו אשר ציוו אותו. וירא יעקב את כתונת יוסף ויכירה, ויפול על פניו ארצה וידום כאבן. ויקם אחרי כן, ויצעק בקול גדול ובבכי ויאמר כתונת יוסף בני הוא. וימהר יעקב וישלח אל בניו עבד מעבדיו, וילך אליהם וימצאם באים בדרך עם הצאן. ויבואו בני יעקב אל אביהם בערב והנם קרועים בגדים ואדמה על ראשם, וימצאו את אביהם צועק ובוכה בקול גדול. ויאמר יעקב אל בניו, הלא תגידו לי מה הרעה הבאה עלי פתאום ביום הזה. ויענו את יעקב אביהם לאמור, אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן ונבוא עד עיר שכם במדבר על הדרך. ונמצא את הכתונת הזו מלאה דם בארץ ונכיר אותה, ונשלח אותה אליך התוכל להכירה. וישמע יעקב את דברי בניו, ויצעק בקול גדול ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. כי אנוכי שלחתיהו היום אליכם לראות את שלומכם ואת שלום הצאן, להשיבני דבר מאתכם. וילך כאשר ציותיהו ותקראן אותו כאלה היום הזה, ואני אמרתי כי איתכם היה בני. ויענו ויאמר בני יעקב, לא בא אלינו ולא ראינו אותו מעת צאתנו מאתך עד פה. ויהי כשמוע יעקב את דבריהם, ויצעק עוד צעקה גדולה ויקם ויקרע שמלותיו וישם שק במתניו ויבך בכי גדול. ויספוד וישא את קולו בבכי, ויקרא ויאמר כדברים האלה. יוסף בני בני יוסף שלוח שלחתיך היום אל שלום אחיך והנה נטרפת, מידי היתה זאת לך בני. צר לי עליך יוסף בני צר לי עליך, מה מתקת לי בחיים ועתה מה מרה עליי מותך מאוד. מי יתן מותי תחתיך היום בני יוסף, כי צר לי עליך מאוד בני. בני בני יוסף בני אנה אתה ואיפה נפשך, עורה עורה ובוא ממקומך וראה את צרתי עליך בני יוסף. בוא נא וספור דמעות עיני הנופלות על פניי, והעליתם לפני ה׳ וישוב אפו ממני. איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם למיום היות עולם, עד היום הזה. כי מכת אויב הוכית מוסר אכזרי, אך ידעתי כי על רוב עונותיי היה לך הדבר הזה בני. עורה נא וראה מה מרה עליי צרתך בני ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך, וגם רוח ונפש לא נתתי בך. כי אם האלוקים אשר יצר אותך והוא בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלה, ויפח באפך נשמת חיים ויתן אותך אליי. ואולם האלוקים אשר נתנך אליי הוא אשר לקח אותך ממני, ותקראן אותך כאלה היום הזה, וכל מעשה האלוקים טוב.
יב ויוסף יעקב לדבר על יוסף כדברים האלה, ויבך בכי גדול ויפול לארץ וידום. ויראו כל בני יעקב את צרת אביהם וינחמו על אשר עשו, ויבכו גם הם בכי גדול. ויקם יהודה ויקח את ראש אביו מעל הארץ וישם אותה בין ברכיו, ויסר את דמעות אביו מלחייו. ויבך יהודה בכי גדול מאוד וראש אביו על ברכיו ודומם כאבן. ויראו בני יעקב את צרת אביהם, וישאו את קולם ויוסיפו עוד לבכות, ויעקב עודנו נופל בארץ כאבן דומם. ויקומו כל בניו וכל עבדיו וכל בנות עבדיו ויסובבהו לנחמו, וימאן להתנחם. ויקומו כל בית יעקב ויספדו מספד גדול על יוסף, ועל צרת אביהם. ויגע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב, ויבך בכי גדול על יוסף הוא וכל ביתו. ויבוא מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו וינחם את יעקב בנו, וימאן להתנחם. ויהי אחרי כן, ויקם יעקב מהארץ ודמעותיו נוזלות על פניו. ויאמר אל בניו, קומו וקחו חרבותיכם וגם קשתותיכם וצאו השדה ובקשו אולי תמצאו גויית בני, והבאתם אותה אליי וקברתיה. ואתם בקשו נא בעד החיות וצידו אותם, ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתם אותה והבאתם אותה אליי. אולי יראה ה׳ בעניי היום הזה והכין לכם אשר טרף את בני, והבאתם אליי ואנקום נקמת בני. ויעשו בניו כאשר ציוה אביהם, וישכימו בבוקר ויקחו איש חרבו וקשתו בידו ויצאו השדה לצוד החיות. ויעקב עודנו צועק ובוכה הולך ובא בבית ומכה כף אל כף ויאמר, יוסף בני יוסף בני. ובני יעקב הלכו המדברה אל החיות לתפשם והנה לקראתם זאב אחד, ויתפשוהו ויביאוהו אל אביהם. ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה ונביא אותו אליך כאשר ציותינו, ואת גויית בנך לא מצאנו. ויקח יעקב את החיה מיד בניו ויצעק עוד בקול גדול ובבכי, ובידו החיה. ויאמר במר לב ונפש אל החיה, מדוע אכלת את יוסף בני ואיך לא יראת מאלוקי הארץ ומצרתי על יוסף בני. ותאכל את בני חינם על לא חמס ותשימני עליו, ולכן האלוקים יבקש את נרדף.
יג ויפתח ה׳ את פי החיה, בעבור נחם את יעקב בדבריה. ותען את יעקב ותדבר אליו כדברים האלה, חי האלוקים אשר בראנו בארץ וחי נפשך אדוני, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו. אך מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני, כי כאשר קרה לך עם בנך קרה לי עם בני גם אני. כי זה עשרה ימים אשר באתי בארץ הזאת מבקש את בני אשר הלך מאתי, היום שנים עשר יום ולא ידעתי אנה הוא ואם מת ואם חי הוא. ואבוא היום בשדה לבקש את בני וימצאו אותי בניך ויתפשוני, ויוסיפו לי יגון על יגוני, ויביאו אותי אליך היום ואדבר אליך את כל דברי. ועתה בן אדם, הנני בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום. אך חי האלוקים אשר בראנו בארץ, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם כל ימי חיי. ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאוד, וישלח מידו את החיה ותלך לדרכה. ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף יום יום, ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים. ובני ישמעאל אשר קנו את יוסף מאת המדינים את אחיו, הלכו מצרימה עם יוסף ויבואו עד גבול מצרים. ויהי כאשר הקריבו להוא מצרימה, ויפגעו ארבעה אנשים מבני מדן בן אברהם יצאו מארץ מצרים לדרכם. ויאמרו אליהם הישמעאלים, התחפצו בעבד הזה לקנות אותו ממנו, ויאמרו תנוהו לנו. ויתנו את יוסף אליהם ויראו אותו והנה נער יפה מראה מאוד, ויקנוהו מהם בחמשת שקלים. ויבואו הישמעאלים מצרימה לדרכם, וגם המדנים שבו מצרימה ביום ההוא. ויאמרו המדנים איש לרעהו, הנה שמענו כי פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים מבקש עבד טוב אשר יעמוד לפניו לשרתו ולהפקיד אותו על ביתו ועל כל אשר לו. עתה לכו ונמכרנו אליו כאשר נחפוץ, אם יוכל לתת לנו את כל אשר חפצנו בו. וילכו המדנים ההם ויבואו בית פוטיפר, ויאמרו אליו שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב לשרתך. הנה איתנו עבד אשר כרצונך, אם תוכל לתת לנו את אשר חפצנו בו ונמכרנו לך. ויאמר פוטיפר הביאוהו לפני ואראנו, והיה אם ייטב בעיניי ונתתי לכם את אשר תחפצו בו. וילכו המדנים ויביאו את יוסף ויעמידוהו לפני פוטיפר, ויראהו ויישר בעיניו מאוד.
יד ויאמר אליהם פוטיפר הגידו נא לי אשר תחפצו בנער הזה, ויאמרו ארבע מאות כסף חפצנו בו. ויאמר פוטיפר, אני אתן לכם אם תביאו אליי מוכרו אליכם ותגידו לי את דברו אולי גנוב הוא. כי הנער הזה לא עבד ולא בן עבד הוא, כי דם טוב ויפה אני רואה בו. וילכו המדנים ויביאו לו הישמעאלים אשר מכרוהו אליהם, ויודו אליו ויאמרו עבד הוא ואנחנו מכרנו אותו אליהם. וישמע פוטיפר את דברי הישמעאלים, וישקול פוטיפר אל המדנים את הכסף אשר דיברו לו ארבע מאות כסף ויתנהו ביד הישמעאלים לתתו אל המדנים. ויקחו המדנים את הכסף מיד הישמעאלים וילכו לדרכם, וגם הישמעאלים שבו אל מקומם. ויקח פוטיפר את יוסף ויביאהו אל ביתו, וישרת אותו. וימצא יוסף חן בעיני פוטיפר ויאמן בו ויפקדהו על ביתו, וכל אשר לו נתן בידו. ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח, ויברך ה׳ את בית פוטיפר בגלל יוסף. ויעזוב פוטיפר את כל אשר לו ביד יוסף, ויהי יוסף הוא המוציא והוא המביא ועל פיו יהיה כל דבר בבית פוטיפר. ויוסף בן שמונה עשרה שנה יפה בחור יפה עיניים וטוב רואי, וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים. בעת ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו, יוצא ובא בבית ומשרת את ה׳. ותשא זליכא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותראהו, והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאוד ותחמוד יופיו בלבה. ותדבק נפשה ביוסף מאוד, ותסיתהו יום יום להיות איתה ותלבישהו בגדים יום יום. ותפתה זליכה את יוסף יום יום בכל דבר יום יום, ולא נשא יוסף את עיניו לראות באשת אדוניו. ותאמר אליו זליכה, מה טוב מראיך ותוארך מאוד הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה כמותך. ויאמר אליה יוסף, הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ברא את כל האדם. ותאמר אליו, מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים איש ואישה. ויאמר אליה, מה טובם בעודני חי ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם. ותאמר אליו, מה יפו ומה נעמו כל דבריך, קח נא לך את הכינור אשק בבית ונגן בידך ואשמע את דבריך. ויאמר אליה, מה יפו ומה נעמו דבריי בשבחי את שבח אלוקיי ואת תהילתו.
טו ותאמר אליו, מה יפה מאוד שיער ראשך הנה מסרק הזהב אשר בבית, קח נא לך והסרק את שיער ראשך. ויאמר אליה, עד מתי תדברי אליי כדברים האלה, עזוב לך את כל הדברים האלה מעליי וקום ועשה לך את כל דברי ביתך. ותאמר אליו, אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך. ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה, ויתן את עיניו בארץ למטה. ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה, והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבוא זליכה ותשב לפניו. ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה, ולא אבה יוסף לשמוע אליה. ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל. ויאמר אליה יוסף, הלא האלוקים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים, והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך. ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשה דבקה בו, ותיפול זליכה בחולי כבד מתאותו. ויבואו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו אליה, מדוע את ככה דלה ורזה ואת לא חסרת דבר. הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את, החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך. ותען זליכה אתהן לאמור, היום יוודע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו. ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים, ויעשו כן ותעש להן משתה ויאכלו כל הנשים בבית זליכה. ותיתן בידם אתרוגים ותיתן להן סכינים לקלף האתרוגים לאכלם, ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם. ויבוא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשים ביוסף, ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו. ויחתכו כולם את ידיהים בסכינין אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן בדמם. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא הפנו ממנו את עפעפיהן. ותראה זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן, מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ותחתכו אתם כולכם את ידיכן. ויראו כל הנשים את ידיהן, והנה מלאים דם וירד דמן על כל בגדיהן. ויאמרו אליה, כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו.
טז ותאמר אליהם, הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו. ואף אנוכי אשר הוא בביתי תמיד ואראה אותו יום יום הולך ובא בביתי, ואיך לא אדל ואמות מזה. ויאמרו אליה, אמת תדברי כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו, והלא עבדך הוא ומשרת את ביתיך ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבך ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה. ותאמר אליהם, מתחזקת אני בכל יום להסיתו ולא אבה אל דברי, ואבטיחהו בכל טובה ולא מצאתי בו דבר על כן דלותי כאשר ראיתם אותי. וזליכה חלתה מאוד מתאות יוסף, ויכבד עליה חוליה מאהבתו. וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו את הדבר הזה, וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף. וישאלוה כל אנשי ביתה, מדוע את ככה דלה וחולה ואת לא חסרת דבר. ותאמר אליהם, לא ידעתי את הדבר הזה אשר בא יום יום אליי. וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה ולדבר עמה, ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף. ותאמרן אליה, פתי אותו והחזיקי בו בסתר, אולי ישמע אלייך ויסיר מעלייך רק את המות הזה. ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף, ותלך הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד. ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו בבית, ותבא זליכה בסתר ותיפול עליו פתאום, ויקם יוסף עליה ויתחזק ממנה ויושיבה לארץ. ותבכה עליו זליכה מהתאוה אשר בלבבה אליו, ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות על פניה. ותדבר אליו בקול תחינה ובמר נפש לאמור, הראית או השמעת או הידעת אישה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואדל מאהבתך, ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא שמעת בקולי. ואם על אשר יראת מאדוניך פן ייסר אותך, חי המלך אם יקרך עוון בדבר הזה מאדוניך. ועתה שמע נא אליי ועשה למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעליי את המות הזה, ולמה אמות בעבוריך. ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמור, חדל לך מעליי ועזוב את הדבר הזה, חלילה לי לעשות את הדבר הזה לאדוני. הן אדוני לא ידע איתי מה בבית, וכל אשר לו נתן בידי. ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני.
יז כי גם הוא כבדני מאוד בביתו, וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני. אין איש גדול בבית הזה ממני ולא חשך אדוני ממני מאומה כי אם אותך באשר את אישתו, ואיך תדבר אליי כדברים האלה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים ולאישך. ועתה חדל לך עוד מעליי ואל תדברי אליי עוד כדברים האלה, כי אינני שומע אל דברייך. וזליכה לא שמעה אל יוסף בדברו אליה את הדברים האלה, אך מסיתה אותו יום יום לשמוע אליה. ויהי אחרי כן ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו, ויצאו כל יושבי מצרים וילכו לראות את הנחל בכל כלי שיר כמשפטם בארץ מצרים. וגם המלך והשרים יצאו לראות בתופים ובמחולות, כי שמחה גדולה היא למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמוח על המים. ויהי בצאת המצריים אל היאור לשמוח כמשפטם, ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר איתם. אך זליכה לא יצאה לה כי אמרה חולה אנוכי ותשב בבית לבדה, בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא. ויהי בצאתם ותישאר זליכה בבית לבדה, ואין אחר בבית איתה. ותקם ותעל אל הבית אל היכלה, ותלבוש בגדים כבגדי מלכות. ותשם על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף, ותייפה את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים. ותקטיר את ההיכל ואת הבית בקדה ולבונה, ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות. ותשב אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית, במקום אשר יעבור משם יוסף לעשות מלאכתו. והנה יוסף בא מהשדה, ויבוא הביתה לעשות מלאכת אדוניו. ויבוא עד המקום אשר יעבור משם, וירא את כל מעשה זליכה וישב אחורנית. ותרא זליכה את יוסף שב אחורנית מפניה ותקרא לו לאמור, מה לך יוסף בא אל מלאכתך והנני פניתי את הדרך עד עברך אל מושביך. וישב יוסף ויבוא הבית אל מקום מושבו, וישב לעשות מלאכת אדוניו כמשפט. והנה זליכה באה אליו, ותעמוד לפניו בבגדי מלכות וריח שלמותיה יצא למרחוק. ותמהר ותחזק ביוסף ובבגדיו ותאמר אליו, חי המלך אם אינך עושה דברי כי היום תומת. ותמהר ותשלח את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה ותיתן על צואר יוסף, ותאמר קום ועשה את דברי ואם אין אתה מת היום.
יח יוסף מלפניה בעשותה את הדבר הזה ויקם לברוח מלפניה, והיא תפשה את בגדו ממול פניו. ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו זליכה, ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס ויצא החוצה כי ירא. ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בידה וינס, ותפחד לנפשה מאוד פן ישמע עליה הדבר. ותקם ותעש בערמה ותסר את הבגדים אשר לבשה אותם, ותלבש את בגדיה. ותיקח את בגדי יוסף ותנח אצלה, ותלך ותשב במקום חוליה אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור. ותקרא את נער אחד קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא אל אנשי ביתה, ויבואו אנשי הבית אליה. ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה, ראו אשר הביא אליי אדוניכם איש עברי אל הבית כי בא היום לשכב עמי. ויהי בצאתכם ויבוא הביתה וירא כי אין אחד בבית, ויבוא אליי ויחזק בי לשכב עמי. ואחזיק בבגדיו ואקרעם ואקרא אליו בקול גדול, ויהי כהרימי קולי ויירא לנפשו ויעזוב בגדו לפניי ויצא וינס החוצה. ולא דיברו אנשי ביתה מאומה אך חרה אפם מאוד ביוסף, וילכו אל אדוניו וידברו לו את דברי אישתו. ויבוא פוטיפר אל ביתו בחרון אף, ותצעק עליו אישתו לאמור. מה הדבר אשר עשית לי להביא אל ביתי עבד עברי, כי בא אליי היום לצחק בי וכזאת וכזאת עשה לי היום. וישמע פוטיפר את דברי אישתו ויצו להכות את יוסף במכות נמרצות, ויעשו לו כן. ויהי בהכותם אותו, ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו אל השמים ויאמר. ה׳ אלוקים אתה ידעת כי אני נקי מכל הדברים האלה, ולמה אמות היום על שקר ביד הערלים הרשעים האלה אשר לא ידעתי אותם. ויהי מדי הכות אנשי פוטיפר את יוסף, ויצעק ויבכה עוד. ויהי שם עבד אחד מעבדי פוטיפר, בן עשתי עשר חודש. ויפתח ה׳ את פי הילד, וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים האלה לאמור. מה לכם באיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה הזאת, שקר אמי דוברת וכזב ותאמר כזה וכזה היה הדבר. ויגד אליהם הילד את כל הדברים על נכון, ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד אליהם.
יט וישמעו כל האנשים את דברי הילד, ויתמהו מאוד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום. ופוטיפר נכלם מאוד מדברי בנו, ויצו את אנשיו לבלתי המית את יוסף עוד, ויחדלו האנשים מהכות את יוסף. ויקח פוטיפר את יוסף ויאמר להביאו במשפט לפני הכוהנים השופטים אשר למלך, לשפטו על הדבר הזה. ויבואו פוטיפר ויוסף לפני הכוהנים שופטי המלך ויאמר אליהם, שפטו נא מה משפט יש לעבד הזה כי כזה וכזה עשה. ויאמרו הכוהנים אל יוסף, למה תעשה את הדבר הזה לאדוניך. ויען אותם יוסף לאמור, לא אדוני כי כזה וכזה היה הדבר. ויאמר פוטיפר אל יוסף, הלא כל אשר לי שמתי בידך ולא חשכתי ממך דבר כי אם אשתי ואיך תעשה לי את הרעה הזאת. ויען יוסף ויאמר, לא אדוני חי ה׳ וחי נפשך אדוני אם אמת הדבר אשר שמעת מאישתך, כי כזה וכזה היה הדבר היום. זה לי שנה תמימה היום בביתך, הראית כי עולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך. ויאמרו הכוהנים אל פוטיפר, שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו ונראה בו את הקרע. והיה אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו היא החזיקתהו לבוא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אישתך. ויביאו את בגד יוסף לפני הכוהנים השופטים ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו כל הכוהנים השופטים אשר היא הציקתהו ויאמרו אין לעבד הזה משפט מות כי לא עשה מאומה. אך משפטו אשר יותן בבית הסוהר, בעבור השמועה אשר יצאה על אישתך מאיתו. וישמע פוטיפר את דבריהם, ויקח את יוסף ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנה. ובכל זאת לא שבה אשת אדוניו מעליו, ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה. ויהי מקץ שלושה חודשים ותוסף זליכה ותלך אל יוסף אל בית הסוהר יום יום, ותסיתהו לשמוע אליה. ותאמר זליכה אל יוסף, עד מתי תעמוד בבית הזה אך שמע נא בקולי ואוציאך מן הבית הזה. ויען יוסף אותה לאמור, טוב שבתי בבית הזה מלשמוע אל דבריך לפשוע באלוקים.
כ ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אנקר את עיניך ואוסיף נחושתיים ברגליך ואמסרך ביד אשר לא ידעת תמול שלשום. ויען יוסף אותה ויאמר, הנה אלוקי כל הארץ יוכל להצילני מכל אשר תעשי לי כי הוא פוקח עוורים ומתיר אסורים, ושומר את כל הגרים אשר הם בארץ לא ידעו. ויהי כאשר לא יכלה זליכה לפתות את יוסף לשמוע אליה ותחדל ללכת אליו להסיתו, ויוסף עודנו אסור בבית הסוהר. ויעקב אבי יוסף וכל אחיו אשר בארץ כנען עודם מתאבלים ובוכים על יוסף בימים ההם, כי מאן יעקב להתנחם על יוסף בנו. ויהי יעקב צועק ובוכה ומתאבל על יוסף כל הימים. ויהי בעת ההיא בשנה ההיא שנת רדת יוסף מצרימה כאשר מכרו אותו אחיו, וילך ראובן בן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאישה ויבוא אליה. ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ואת פלוא ואת חצרון ואת כרמי, בנים ארבעה. ושמעון אחיו לקח את דינה אחותו לאישה ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, בנים חמישה. ואחרי כן בא שמעון אל בונה הכנענית, היא בונה אשר שבה שמעון מעיר שכם. ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה, ויבוא אליה שמעון ותלד לו את שאול. ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם, ויט עד איש עדולמי ושמו חירה. וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמה עלית בת שועה, ויקחה ויבוא אליה. ותלד עלית ליהודה ער ואונן ושלה, בנים שלושה. וילכו לוי ויששכר ארץ הקדם, ויקחו להם משם את בנות יובב בן יקטן בן עבר לנשים. וליובב בן יקטן שתי בנות, שם הגדולה עדינה ושם הקטנה ארידה. ויקח לוי את עדינה ויששכר לקח את ארידה, ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד עדינה ללוי גרשון קהת ומררי, בנים שלושה. ואריזה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון בנים ארבעה.
כא ודן הלך ארץ מואב, ויקח את אפללת בת חמורן המואבי לאישה ויביאה ארצה כנען. ותהי אפללת עקרה ימים רבים אין לה. ויזכור אלוקים את אפללת אשת דן אחרי כן, ותלד בן ותקרא את שמו חושים. וילכו גד ונפתלי חרנה, ויקחו משם את בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים. ואלה שמות בנות עמורם, שם הגדולה מרימית וגד לקח את עוצית ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד מרימית לנפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם, בנים ארבעה. ועוצית ילדה לגד צפיון וחגי שוני ואצבון ערי וארודי ואראלי, בנים שבעה. וילך אשר ויקח את עדון בת אפלל בן הדר בן ישמעאל לאישה, ויביאה ארצה כנען. ותמת עדון אשת אשר בימים ההם, אין לה ולד. ויהי אחרי מות עדון, וילך אשר אל עבר הנהר ויקח את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאישה. והנערה טובת מראה ובעלת שכל, ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאישה. ותלד הדורה למלכיאל בת, ויקרא את שמה סרח. וימת מלכיאל אחרי כן, ותלך הדורה ותשב בית אביה. ויהי אחרי מות אשת אשר, וילך ויקח את הדורה לאישה ויביאה ארצה כנען. ותבוא גם סרח בתה עמה והיא בת שלוש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב. והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב בקדושה לא חסרה דבר, ויתן לה ה׳ חוכמה ושכל. ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו את ימנה וישוה וישוי ובריעה, בנים ארבעה. וזבולון הלך לו מדינה, ויקח את מרושה בת מולר בן אבידע בן מדין לאישה ויביאה ארצה כנען. ותלד מרושה לזבולון סרד ואילון ויחלאל, בנים שלושה. וישלח יעקב אל ארם בן צובא בן תרח ויקח את מחליא בת ארם אל בנימין בנו, ותבא ארצה כנען בית יעקב. ובנימין בן עשר שנים בקחתו את מחליא בת ארם לאישה. ותהר מחליא ותלד לבנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן, בנים חמישה. ואחרי כן הלך בנימין ויקח את ערבת בת זמרן בן אברהם על אישתו לאישה, והוא בן שמונה עשרה שנה. ותלד ערבת לבנימין אחי וראש מופים וחופים וארד, בנים חמישה.
כב ויהי בימים וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עילם בן שם לער בכורו לאישה. ויבוא ער אל תמר אישתו, ותהי לו לאישה. ויהי בבואו אליה וישחית את זרעו חוצה וירע בעיני ה׳ את מעשהו, וימת אותו ה׳. ויהי אחרי מות ער בכור יהודה ויאמר יהודה אל אונן, בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן את תמר לאישה, ויבוא אליה. ויעש אונן גם הוא כמעשה אחיו, וידע ה׳ את מעשהו וימת גם אותו. ויהי כאשר מת אונן ויאמר יהודה אל תמר, שבי בית אביך עד יגדל שלה בני. ויהודה לא חפץ עוד בתמר ליתנה לשלה, כי אמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו. ותקם תמר ותלך ותשב בית אביה, ותהי תמר בבית אביה ימים. ויהי לתקופת השנה ותמת עלית אשת יהודה, וינחם יהודה על אישתו. ויהי אחרי מות עלית, וילך יהודה ויעל עם רעהו חירה תמנת לגוז את צאנם. ותשמע תמר כי עלה יהודה תמנתה לגוז הצאן, ושלה גדל ויהודה לא חפץ בה. ותקם תמר ותסר את בגדי אלמנותה ותלבש עליה צעיף ותתעלף, ותלך ותשב בפתח עיניים אשר על דרך תמנת. וירד יהודה ויראה ויקחה, ויבוא אליה ותהר לו. ויהי בעת לידתה, והנה תאומים בבטנה. ויקראו את שם הראשון פרץ ושם השני זרח בימים ההם. ויוסף בן יעקב עודנו אסור בבית הסוהר במצרים. בעת ההיא ושרי פרעה עומדים לפניו, שר המשקים ושר האופים אשר למלך מצרים. ויקח שר המשקים את היין וישם לפני המלך לשתות, וגם שר האופים שם את הלחם לפני המלך לאכול. וישת המלך מן היין ויאכל מן הלחם, הוא וכל עבדיו ושריו אוכלי שולחן המלך. ויהי הם אוכלים ושותים ושר המשקים ושר האופים יושבים עמהם, וימצאו שרי פרעה זבובים רבים ביין אשר הביא שר המשקים וגם, אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים.
כג וירא פרעה את המעשה אשר עשו לו שריו, ויצו לייסרם ולתתם בבית הסוהר במשמר, ויעשו להם כן. בשנה העשירית למאסר יוסף, באו עמו שר האופים ושר המשקים במשמר. ויפקוד שר הטבחים את יוסף לשרת את שרי פרעה, ויהיו שם שרי פרעה במשמר שנה תמימה. ויהי מקץ השנה ויחלמו שניהם חלומות בלילה אחד, במשמר אשר היו שם. ויהי בבוקר ויבוא אליהם יוסף לשרת אותם כמשפט, וירא אותם והנה שניהם פניהם זועפים ורעים. וישאל אותם יוסף לאמור, מדוע פניכם רעים וזועפים היום. ויאמרו אליו, חלום חלמנו ופותר אין אותו. ויאמר אליהם יוסף, ספרו נא לי את חלומותיכם והאלוקים יענה את שלומכם כאשר תחפצו. ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר, בחלומי ואראה והנה גפן גדולה לפניי. ובגפן ההיא ראיתי שלושה שריגים, ותמהר ותפרח ותעל נץ ויבשילו אשכלותיה ויהיו ענבים. ואקח את הענבים ואסחטם בכוס, ואתן על כף פרעה וישת. ויאמר יוסף אליו שלושת השריגים אשר בגפן, שלושת ימים הם. בעוד שלושת ימים יצוה המלך והוציאך מזה והשיבך על כנך והשקית את המלך יין כאשר היית משקהו בראשונה, אך אמצא חן בעיניך אשר תזכרני אל המלך כאשר ייטב לך ועשית עמדי חסד והוצאתני מן הסוהר הזה. כי גנוב גונבתי מארץ כנען ואמכר לעבד במקום הזה, וגם אשר הוגד לכם על אשת אדוני שקר כי שמו אותי בבור הזה חינם. ויען שר המשקים את יוסף לאמור, אם היטב ייטיב לי המלך כבתחילה כאשר פתרת לי, כל אשר תחפוץ אעשה לך ואוציאך מן הבור הזה. וירא שר האופים כי פתר יוסף את חלום שר המשקים על נכון, ויגש גם הוא ויספר את כל חלומו ליוסף. ויאמר אליו, בחלומי ואראה והנה שלושה סלי חורי על ראשי, ואראה והנה בסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והנה העוף אוכל אותם מעל ראשי. ויאמר אליו יוסף, שלושת הסלים אשר ראית שלושת ימים הם. בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, ואכל העוף את בשרך מעליך כאשר ראית בחלומך. בימים ההם והמלכה הרה ללדת, ויהי ביום ההוא ותלד בן. למצרים יאמרו יולד בן בכור למלך, וישמחו כל מצרים וכל שרי פרעה ועבדיו מאוד.
כד ויהי ביום השלישי ללדתו, ויעש פרעה משתה לכל שריו ועבדיו חיל ארץ צוען וארץ מצרים. ויבואו כל מצרים וכל עבדי פרעה לאכול ולשתות עם המלך במשתה בנו, ולשמוח בשמחת המלך. וכל שרי המלך ועבדיו שמחים בעת ההיא כל שמונת הימים במשתה, וישמחו בכל כלי שיר ובתופים ובמחולות בבית המלך שמונה ימים. ושר המשקים אשר פתר לו יוסף את חלומו , שכח את יוסף ולא זכר אותו אל המלך כאשר דיבר לו. כי מאת ה׳ היה הדבר, בעבור ענות את יוסף כי בטח באדם. וישב יוסף אחרי כן בבית הסוהר שנתיים ימים, עד מלאת לו שתים עשרה שנה. ויצחק בן אברהם עודנו חי הימים הנם בארץ כנען, זקן מאוד בן שמונים ומאת שנה. ועשו בנו אחי יעקב, היה בארץ אדום ויאחז בה הוא ובניו בתוך בני שעיר. וישמע עשו כי קרבו ימי יצחק אביו למות, ויבוא הוא ובניו וביתו ארצה כנען אל יצחק אביו. ויעקב ובניו יצאו מהמקום אשר גרו שם בחברון, ויבואו כולם אל אוהל יצחק אביהם, וימצאו את עשו ואת בניו באוהל. וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהם, ויעקב עודנו מתאבל על יוסף בנו. ויאמר יצחק אל יעקב הגישה אליי את בניך ואברכם, ויגש יעקב את אחד עשר ילדיו לפני יצחק אביו. וישם יצחק את ידיו על כל בני יעקב, ויאחז בהם ויחבקם וינשקה אחד אחד. ויברכם יצחק ביום ההוא ויאמר אליהם, ה׳ אלוקי אבותיכם יברך אתכם וירבה זרעכם ככוכבי השמים לרוב. וגם את בני עשו ברך יצחק לאמור, ישימכם האלוקים למורא ולפחד על כל רואיכם וכל אויביכם. ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו, ויבואו כולם וישבו לפני יצחק. ויאמר יצחק אל יעקב ה׳ אלוקי כל הארץ דבר אליי לאמור, לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה. אם ישמרו בניך את חוקותיי ואת דרכיי, והקימותי להם את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ועתה בני למד את בניך ואת בני בניך ליראה את ה׳, וללכת בדרך הטובה אשר ייטב בעיני ה׳ אלוקיך. כי אם שמור תשמרון את דרכי ה׳ ואת חוקותיו, גם ה׳ ישמור לכם את בריתו את אברהם והיטיב לכם ולזרעכם כל הימים. ויכל יצחק לצוות את יעקב ואת בניו, ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויפול יעקב ועשו על פני יצחק אביהם ויבכו, ויצחק בן מאה ושמונים שנה במותו בארץ כנען בחברון.
כה וישאו אותו בניו אל מערת המכפלה אשר קנה אברהם, מאת בני חת לאחוזת קבר. וכל מלכי ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור את יצחק, ויעשו כל מלכי כנען ליצחק כבוד גדול במותו. ובני יעקב ובני עשו הולכים יחפי רגל סביב המיטה הלוך וקונן, עד הגעתם אל קרית הארבע. ויקברו יעקב ועשו את יצחק אביהם במערת המכפלה אשר בקרית הארבע, בחברון. ויקברוהו בכבוד גדול מאוד, כקבור את המלכים. ויספדו לו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספד גדול וכבד מאוד, ויברוהו ויתאבלו עליו ימים רבים. ויהי אחרי מות יצחק ויעזוב את כל מקנהו, ואת קנינו ואת כל אשר לו לבניו. ויאמר עשו אל יעקב הבה נא אשר הניח אבינו אלינו ונחלקהו לשניים ואני אבחר, ויאמר יעקב כן נעשה. ויקח יעקב את כל אשר הניח להם יצחק בארץ כנען, את הבהמה ואת העושר ואת כל הרכוש, ויחץ אותו יעקב לשניים לפני עשו ובניו. ויאמר אל עשו הנה כל אלה לפניך, עתה בחר לך מהם את החצי אשר תיקח לך. ויאמר יעקב אל עשו שמע נא אחי לאשר אדבר אליך לאמור, ה׳ אלוקי השמים והארץ דיבר אל אבותינו אברהם ויצחק לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה עד עולם. עתה הנה כל אשר עזב אבינו לפניך, בחר לך מהם את אשר תחפוץ. אם את כל הארץ תחפוץ, קחנה לך ולבניך עד עולם ואני אקח את העושר הזה. ואם את העושר תחפוץ, קחנו לך ואני אקח את הארץ הזאת לי ולבניי לרשתה עד עולם. ושם היה נביות בן ישמעאל עם בניו בארץ, וילך עשו ביום ההוא ויתייעץ עמו לאמור. כזה וכזה דיבר אליי יעקב וכזאת וכזאת השיבני, עתה עוצה עצתך ונשמענה. ויאמר אליו נביות, מה הדבר אשר ידבר יעקב אליך הנה כל בני כנען יושבים בארצם לבטח ויעקב יאמר יירשנה עם זרעו כל הימים.
כו עתה לך לך ולקחת את כל עושר אביך, ועזבת את יעקב אחיך בארץ כאשר דיבר. ויקם עשו וישב אל יעקב, ויעש כל אשר יעץ עליו נביות בן ישמעאל. ויקם עשו את כל העושר אשר עזב יצחק את הנפש ואת הבהמה ואת המקנה ואת הרכוש ואת כל העושר, ולא נתן ליעקב אחיו ממנה מאומה. ויעקב לקח את כל ארץ כנען, מנחל מצרים ועד נהר פרת, ויקחנה לאחוזת עולם ולבניו ולזרעו אחריו עד עולם. וגם מערת המכפלה אשר בחברון אשר קנה אברהם מאת עפרון, לקח יעקב לאחוזת קבר לו ולזרעו עד עולם מאת עשו אחיו. ויכתוב יעקב את כל הדברים האלה בספר המקנה, ויחתום ויעד עדים נאמנים על כל אלה. ואלה הדברים אשר כתב יעקב בספר לאמור, ארץ כנען וכל עריה החתי והחוי והיבוסי והאמורי והפריזי, כל שבעת גויי הכנעני מנהר מצרים ועד נהר פרת. וכל עיר חברון קרית הארבע והמערה אשר בה, את הכל קנה יעקב מאת עשו אחיו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלה לזרעו אחריו עד עולם. ויקח יעקב את ספר המקנה ואת החתום המצוה והחוקים ואת ספר הגלוי, ויתנם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ויתנם ביד בניו. ועשו לקח את כל אשר הניח אביו אחרי מותו, מיד יעקב אחיו. ויקח את כל הרכוש מאדם ועד בהמה מגמל ועד חמור משור ועד שה מכסף ועד זהב אבנים טובות ובדולח, וכל העושר אשר ליצחק בן אברהם. לא נותר דבר אשר לא לקח לו עשו, מכל אשר הניח יצחק אחרי מותו. ויקח עשו את כל אלה וילך אל ארץ שעיר החורי הוא ובניו אל מקומם, מפני יעקב אחיו ובניו. ויאחז עשו בתוך בני שעיר, ולא שב עשו ארצה כנען מהיום ההוא והלאה. ותהי כל ארץ כנען לבני ישראל לנחלה עד עולם, ועשו וכל בניו ירשו את הר שעיר.
פרק קודםפרק הבא